האם ראית את התאג' ?

סוף סוף!   אחרי שנים של ציפייה,

הזכות ניתנה גם לי:  הנה

עומד אני מול הדרך,

כולי דרוך לחוות הפלא

עליו שרים משוררים ואומנים

של העולם כולו

 

האם יחיד אני בחרדתי

בהתקרב אל המקום?

האם היו גם אחרים שחששו

מכישלון מול האתגר,

ממוות החלום?

 

הו, מי ייתן ואהיה שותף

לחוויית ייראת הפלא הגדול;

הו, מי ייתן ולא אגיב בחוסר רגישות,

בקור, באדישות!

 

באדישות?  רחוק מכך,

כי תוך צפייה,  כשאור ירח

מכסיף את הפרופיל המהולל

עולים בי כעס, וזעם ועלבון

 

על דחף להפגין את עושרך,

לא רק לבני זמנך אך לדורות,

על חוסר טעם שבהנצחתן באבן

של שעות סיפוק תאוותך.

 

האם הרהרת פעם אחת

על בנות זוגם של עבדיך

העמלים בכרמיך?

 

על הלכלוך, המצוקה,

על חולי, חסר, שיעבוד

בחייהן ובמותם?

 

כמה הם אלו שנפלו ונמעכו, נפשם, גופם,

תחת משקל השיש הוורוד – הבית לגופה;

כמה מהם זכו לבית לעצמם ובנות זוגם

בחייהם?

 

האם פאר ארמון קבורה,

לשם הובאה אהובתך טרם זמנה –

קורבן תשוקה חסרת שליטה –

יעזור לה שם למצוא מנוחה

שלא ידעה במיטתך?

 

האם ראיתם את הטאג' ?

כמה מלים יפות, ריקות מתוכן אך קולעות

נאמרות בטרקליני עולם – סימן לטעם.

 

ואנוכי?  עצוב אני

כי אין אני רואה כל יופי

בנוף שומם הזה- עדות לעוני

ובוודאי לא בעוגת השיש הוורודה

יד לתשוקות ועינוגים

של איש שיכור גדלות.